לאחר שתרגלתם את מערכת דפ"ר90 (הכנה למבחני הצו ראשון) ועשיתם את כל המאמצים הנדרשים על מנת להצליח בצו הראשון. ביצעתם את הצו ראשון והשלמתם את כל השלבים השונים בלשכת גיוס. הצלחתם לקבל הנתונים האישיים הגבוהים ביותר שיכולתם להשיג, בתקווה: קב"א 56, דפ"ר 90, פרופיל 97.

הגיע הזמן לגגל בגוגל ולהתחיל לשוטט באתרים של החילות השונים על מנת ללמוד על היחידות השונות: חיל הרגלים, חיל המודיעין, חיל האוויר, חיל הים, חיל הקשר והתקשוב, משטרה צבאית, חיל החינוך והנוער, חיל הרפואה, חיל הרבנות וכו'.

למידע נוסף: ויקפדיה, פורום מתגייסים ועוד שלל אתרים שונים.

קבלת החלטות

הכנה עצמית על מנת להגיע להחלטה הנכונה:

1. להביט בעצמכם בצורה אובייקטיבית כמה שניתן ולבחון מה הם התכונות והיכולות שלכם מבחינה מנטלית, פיזית ושכלית. לבחון מהם החולשות שלכם באותה מידה כמו שבוחנים את החוזקות שלכם. לאחר ש"בניתם" פרופיל לעצמכם בחנו מה אתם אוהבים לעשות, למה אתם נמשכים ובאילו תפקידים תמצאו את עצמכם מתלהבים ושמחים.

2. כעת עברו באתרים השונים שלמעלה או באתרים אחרים באינטרנט וסמנו את כל התפקידים השונים אשר מתאימים לפרופיל ולהעדפות שלכם. דרגו את התפקידים השונים בסדר יורד, כאשר הראשון יהיה התפקיד שאתם הכי רוצים ובסוף את העדפה האחרונה שלכם.

 3. לאחר שיש לכם רשימה של התפקידים השונים עליכם לקחת בחשבון את הנתונים שקיבלתם בעקבות הצו ראשון על מנת למנוע מצב שבו התאמצתם, השקעתם ואתם לא יכולים להתקבל לאן שרציתם [לדוג' כל חייכם רציתם להתקבל לקרבי אבל הפרופיל שלכם עומד על 64 אשר מונע ממכם זאת (כמובן שתמיד ניתן להגיש ערעורים), או אם קיבלתם קב"א הנמוכה מ-54 זה יכול למנוע ממכם לגשת ליחידות שונות במודיעין וכך גם בנוגע לדפ"ר]. אם נתקלתם בתפקיד שאתם לא יכולים להתקבל אליו יש לכם מס' אפשרויות: לפנות לגורמים אחראים ולנסות לשכנע אותם לקבל זימון (לא תמיד עוזר), לנסות לשפר את הנתונים דרך ערעורים ופניות רבות או לעבור לתפקיד הבא שמתאים לכם ואתם עומדים בדרישות שלו.

4. קיבלתם החלטה בנוגע לתפקידים שאתם רוצים להגיע אליהם מטייס ועד טבח בצה"ל, הגיע הזמן להתחיל לפנות לגורמים השונים אשר יוכלו להכניס אתכם למקומות הללו, אך על מנת להצליח להיכנס ליחידה לא מספיק לקבל את הזימון עליכם להיות מוכנים ולהיות במיטבכם.

הכנה במיונים לתפקיד

כל הכבוד! הצלחתם לקבל זימון או מיון ליחידה או לתפקיד שברצונכם להגיע, אך אל תשמחו יותר מדי, הדרך עד לתפקיד רצופה מהמורות שיש לעבור ולכן עליכם להתחיל להתכונן כראוי למיונים, גיבושים, ראיונות, זימונים והמבחנים השונים לתפקיד. לדוג' ביום הסיירות מגיעים כ- 400 נערים שבסופם רק 30 מקבלים גיבוש מטכ"ל ו-35 גיבוש שייטת (מספרים אלו לא קבועים, מי שמתאים יקבל זימון) – ולאחר הגיבוש אחוזי המתקבלים זהה ליום סיירות, ישנם תפקידים שקשה יותר להתקבל בהם כגון: טיס ומודיעין. מאות מועמדים מתכוננים עם הקבוצות הטובות ביותר ומשקיעים מאמץ, זמן וכסף רק כדי להגיע לתפקיד הנחשק, אז היכן אתם נמצאים.

המטרה שלנו היא לא לשבור את המוטיבציה שלכם אלא להציג לפניכם את המציאות כפי שהיא על מנת שתוכלו להתמודד עימה, ולעלות את הסיכויים שלכם כמה שניתן. יש לבצע הבחנה בין סוגי התפקידים המאתגרים בצה"ל. סוג ראשון הוא התפקידים השכליים, כאלה שדורשים לבצע מבחנים שונים אשר בוחנים את יכולת החשיבה שלכם ע"פ הדרוש לתפקיד. הסוג השני הוא התפקידים הקרביים אשר המבחנים שם בוחנים את החוזק המנטלי והפיזי של המועמדים.

הכנה "שכלית" לצה"ל

כבר ביצעתם מבחנים פסיכוטכניים ששיקפו את היכולת השכלית שלכם, אז למה צה"ל עושה לכם מבחנים נוספים?

הסיבה היא שכל תפקיד בצה"ל דורש תכונות וחוזקות שונות ועליהם לבחון מאפיינים אלה אצלכם כיוון שהבחינה הפסיכוטכנית היא בחינה כללית שאינה בוחנת ברזולוציות קטנות. לכן רוב המבחנים שתבצעו במיונים ובזימונים השונים הינם קשורים לתפקיד שאליו אתם נבחנים. השתדלו לא להילחץ מהמבחנים כיוון שכך תתפקדו יותר טוב וגם הסביבה שלכם תבחין במצבכם. מלבד זאת אם אתם נהנים מהמבחנים הללו זה סימן לבוחנים שיש לכם משיכה טבעית ומוטיבציה לתפקיד.

כיצד תתכוננו למבחנים?

בדקו מהן דרישות התפקיד, על מנת לדעת אילו תכונות ויכולות עליכם לשפר על מנת לעמוד בדרישות התפקיד. חפשו באינטרנט מידע ששותף הנוגע למבחנים ולמיונים השונים שמבצעים לתפקיד (בדרך כלל מי שלא עבר משתף), הכינו את עצמכם על פי הנאמר, הסיקו מסקנות כיצד עליכם לפעול בסיטואציות שונות היכן ניתן לשפר את המצב. למשל אם התפקיד דורש יכולות מסוימות בתכנות מחשבים ואינכם מכירים את השפה הדרושה, אל תהססו לרכוש קורס לימוד באינטרנט שישלים לכם את החסר לתפקיד, היום המידע זמין יותר מאי פעם.

הכנה קרבית לצה"ל

בעוד שלהכנה ה-"שכלית" צריך לשבת בד"כ הרבה בכיסא כדי להתכונן, ההכנה הקרבית לצה"ל דורשת לקום מהכיסא ובוחנת אתכם במישורים רבים יותר: מנטלית, פיזית ושכלית (לדוג' מטכ"ל). ע"מ להגיע לתפקידים איכותיים בשירות הקרבי וגם לצאת לקצונה עליכם להיות בעלי כוח רצון ושאיפות, אומרים לכם שאינכם יכולים עליכם להוכיח שאתם כן יכולים. לטובים שבטובים קשה מאוד להתקבל, ישנם  שלבים וקשיים רבים שלוחמים במטכ"ל, שייטת, 699, טיס וכו' צריכים לעבור.

כיצד תתכוננו לגיבושים?

עליכם להבין שעל מנת להצליח אתם צריכים להיות בד"כ חזקים מבחינה מנטלית, פיזית ושכלית. לכן מומלץ לקרוא על כל שלב שאתם עומדים לבצע טרם השלב, זאת בכדי שתוכלו להיות מוכנים מנטלית לקשיים שתעברו במיונים והגיבושים השונים. דבר נוסף שאי אפשר בלעדיו הוא להתחיל להתכונן פיזית לגיבושים, אם עד היום הייתם משחקים במחשב או צופים בטלוויזיה הגיע הזמן לצאת לדיונות באשדוד או וינגייט. עליכם להבין שהחוזק המנטלי הוא החשוב ביותר בגלל שבעקבותיו בא החוזק הפיזי והשכלי.

ההצעה הטובה ביותר שלנו היא לא לנסות להתמודד עם כל זה לבד הסיכויים שלכם להצליח להתקבל  לבד הוא נמוך מאוד. מצאו חברים בעלי רצונות ושאיפות דומים וצרו "קבוצת תמיכה" שתדחוף אחד את השני. הדרך הטובה ביותר להתקבל לתפקיד הקרבי שברצונכם להגיע הוא להיעזר בקבוצות הכנה לצה"ל אשר ילוו אתכם הן בבניית חוזק מנטלי, פיזי ושכלי. בקבוצות אלו תמצאו אנשים בעלי ניסיון אשר הגיעו לתפקידים נחשקים שונים בצה"ל והם יודעים בדיוק מה דרוש ממועמד ע"מ שיצליח להגיע לתפקיד. כמו כן יש להם את מערכת הקשרים שלהם שתעזור לכם לקבל זימון לתפקיד שאתם רוצים או אפילו להתקבל אליה. אחת הקבוצות הטובות ביותר בארץ ובעלת הניסיון הרב הינה קבוצת "אדרנלין כושר קרבי" אשר עזרה לרבים מלקוחותיה להגיע ליחידות הקרביות והלוחמות בצה"ל.

אם ברצונכם ליצור קשר ולקבל מידע בנוגע לקבוצה אנא מלאו את הפרטים האישיים שלכם.

שלום לכולם,

נתחיל מזה שאת שירותי העברתי באחת היחידות המיוחדות והמסווגות ביותר בחיל המודיעין, שימשתי כמש"ק אחראי על פרויקטים עליהם אינני יכול לספר לכם. לפני שאתחיל בסיפור שלי לעבר שירותי הצבאי חשוב לי שתקבלו מעט רקע על הדמות שאתם עומדים להכיר, אציג בפניכם אותי לפני מספר שנים (בין הגילאים 14-18).

משפחה: בעלת 5 ילדים, שני אחים גדולים ושתי אחיות קטנות.

תחביבים: מחבב את כל סוגי הספורט (כדורגל, כדורסל…) ובפרט אוהב לבלות בים (ריצה, מטקות, צלילה וכו').

אם נסכם בתמציתיות, ילד פעיל שאת רוב יומו  מבלה עם חבריו, ובקשר ללימודים? טוב זה לא היה בראש מעייני לפני כיתה י' אך מעולם לא זלזלתי במקצועות הליבה: מתמטיקה, אנגלית ולשון ולמה אני מזכיר זאת, מכיוון שזאת התקופה שאפשר לקחת את עצמך בידיים בקלות.

מקצועות לימוד: 5 יחידות מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה, מחשבים ועוד מקצועות נוספים.

שונות: בנוסף ללימודים כבר בגיל צעיר התחלתי לעבוד במפעל (בגיל 14) ועוד הרבה עבודות מזדמנות, בגיל 15 כבר הייתי מלצר באולם יוקרתי (הייתי מהמגודלים האלה שבגיל 13 נראים בני 16), אם אתם שואלים איך הספקתי לעבוד בגיל צעיר כל כך?

טוב אז לא אשקר פעמים רבות הברזתי מהשיעורים לצורך העבודה (בעיקר שיעורים שלא עניינו אותי). הדברים הקטנים הללו הפכו אותי למה שאני היום. אני חייב לציין שהעובדה שעבדתי בהרבה עבודות וגם הוצאתי תעודת בגרות טובה הרשימו מאוד את המראיינים שלי ברוב המיונים בצבא, וגם את מפקדיי במהלך הצבא זה מראה על תכונה מאוד חשובה בכל חייל, אדם בעל ראש על הכתפיים ואיש עבודה השילוב המושלם לתפקיד ששירתי בו בצבא.

לקראת הצו ראשון

התלבטויות רבות היו לי בחיים ואחת מהמרכזיות הייתה, מהי צורת השירות שעלי לכוון להגיע בשירותי הצבאי. בכיתה ט' נערים כבר מתחילים לחשוב ולהתעניין בכל הקשור לצה"ל, גם אני כמו ילדים אלו התחלתי לרחרח בשאלות לחיליים ובמחקרים קטנים באינטרנט.

בשלב מסוים התחלתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל באימונים פשוטים, אני באופן ספציפי התעניינתי בתחילת דרכי ביחידת החילוץ 669. עם הזמן תוכנית האימונים הפכה ליותר אגרסיבית בעזרת אחי הגדול שהנחה אותי באימונים (הוא שירת באותה תקופה בסיירת יהלום). במבט לאחור אני חושב שחשוב מאוד לאדם שרוצה להגיע ליחידות מיוחדות בצה"ל להצטרף לקבוצות הכנה לצה"ל שידריכו אותם.

כיתה י'/יא' הינה תקופה מאוד קריטית לכל מלש"ב, שנה שרוב התלמידים נפגשים עם יום הצו-ראשון, באותה שנה כבר התחלתי לשמוע יותר ויותר המלצות של אנשים לעשייה שנעשית שם בחיל המודיעין ומאוד התחברתי למה ששמעתי, את רוב ההמלצות והעצות אותם קיבלתי היו מאחיי הגדולים וחבריהם.

אני מאוד מאמין במשפט "אין חכם כבעל ניסיון" אך גם חשוב מאוד לדעת עם מי להתייעץ, יש חיילים שלא אוהבים את המסגרת הצבאית, לפי דעתי הסיבה העיקרית לכך שהם לא טרחו לחפש להתמיין לתפקידים שיתאימו להם, פשוט נתנו לצה"ל לעשות את הבחירה בשבילם (בעיני טעות איומה!!!)- צה"ל רוצה לשים אתכם במקום שתיתנו את המיטב שלכם.

מספר חודשים לפני יום הצו ראשון הגעתי למסקנה ברורה שאני רוצה להיות בחיל המודיעין בדגש על התחום הטכנולוגי ובמידה ולא אצליח יש לי תוכנית ב' והיא שאנסה להתקבל לסיירת. שתי סיבות שבגללן הגעתי למסקנה שאני רוצה להיות בחיל המודיעין:

• • •  הרגשתי שיש לי יתרון מסוים בתחום הלימודים ואם אצליח לשלב עשייה + מחשבה זה יעניק לי סיפוק עצמי רב, הערכתי שבמקומות אחרים זה פחות נפוץ.
  • •  אנשים רבים רוצים להיות בסיירות מיוחדות ולכן הצבא ימצא מתוכם את האנשים המתאימים, בניגוד לכך אני חשבתי שאין מספיק מבחר בכוח אדם איכותי שמתאים לתפקידים מיוחדים בחיל המודיעין (בזה טעיתי, יש כל כך הרבה אנשים מוכשרים וחכמים, בכלל לא דמיינתי שהם קיימים) ובאמת במהלך שירותי הצבאי הבנתי כמה חסר לחיל המודיעין כוח אדם איכותי.

הצו ראשון

מספר שבועות לפני הצו ראשון עשיתי מחקר קטן על כל השלבים של הצו ראשון ומה ההשפעות שלהם לעתיד שירותי הצבאי, המסקנות שהסקתי הם שמי שמתכנן להתקבל לסיירות/חיל המודיעין או לתפקיד מעניין אחר, בראש ובראשונה את הצבא מעניין הדפ"ר והקב"א.

הבנתי שיהיה לי קשה מאוד להשפיע על ציון הקב"א (קבוצת איכות), אני חייב להגיד שמי שרוצה לשרת ולתרום בדר"כ יקבל ציון קב"א שהוא די גבוה במיוחד, היום יש פחות חשיבות לקב"א בעיני הרבה יחידות (מניסיון שלי). אך מה שכן ידעתי שאם אצליח לתרגל כמה שיותר שאלות דומות למבחן הדפ"ר יש לי סיכויים גבוהים יותר להצליח במבחן הדפ"ר (אני חייב לציין שבעבר היו מעט דרכים ללמוד חוץ ממספר שאלות קטנות שפוזרו על פני הרבה אתרים).

אז באמת למדתי והתכוננתי ולמרות שרוב השאלות שפתרתי לפני לא היו דומות הם עזרו לי לא להיות מופתע מהשאלות ולדעת איך לפנות אליהן לכן אני ממש ממליץ לכל ילד שיפתור כמה שיותר שאלות, במיוחד כשיש לכם הכל מוכן בערכה של דפ"ר 90 זה עלול לשנות לכם את כל השרות הצבאי.

הגיע יום הצו הראשון כמו כולם גם אני טיפה התרגשתי, אך ידעתי  מה מצפה לי. תחילה הגעתי ללשכת גיוס ערכתי את  הבדיקה הרפואית לאחר מכן את האימות נתונים (תשתדלו להשקיע גם באימות נתונים, זה משפיע מעט על הקב"א לפי מיטב ידיעתי). לאחר שחיכיתי די הרבה זמן (מלא זמן!!!) אמרו לי להיכנס לעשות את מבחן הדפ"ר.  שמחתי לראות שכל מה שאמרו לי שכדאי להתמקד בו היה במבחן, ההכנה המוקדמת מאוד עזרה לי.

סיימתי את המבחנים ולאחר כשבועיים קיבלתי ציונים ממש טובים, לאט לאט עם הזמן הגיעו גם הרבה מכתבים למיונים מעניינים בכל מיני מקומות.

מיונים

כלל חשוב שאחי אמר לי: "אל תפספס בשום אופן שום מיון" וכך עשיתי, בתחילת כיתה יא' קיבלתי מיונים לתוכנית גמא (קורס מודיעין שמלמד תכנות ברמה גבוהה מאוד) הלכתי למתקן רמות ששם התבצעו המיונים. נערכו שם מבחנים שדורשים ידע מקדים וגם מבחנים ללא צורך בידע מקדים (אני ממליץ למי שרוצה להתקבל לתוכנית והוא במגמת מחשבים כדאי לו לעשות את המבחן בכיתה יב' מכיוון שבכיתה יב' כנראה תהיו ברמה הגבוהה יותר בידע התכנותי, אז אם תצליחו לדחות – אני ממליץ) לאחר כחודשיים קיבלתי תשובה שלא התקבלתי.

כחודש אחרי קיבלתי זימון למיון של חיל המודיעין ליחידה הטכנולוגית (תוכנית מומנט) המבחנים היו מעניינים ומאוד התחברתי לשאלות המבחן הרגשתי שבתחומים שנבחנתי בהם, הייתי טוב. כחודש לאחר מכן קיבלתי שוב זימון למבחנים נוספים ליחידה הטכנולוגית עשיתי את המבחנים  והרגשתי שעוד פעם היה לי כיף לפתור אותם.

לאחר תקופה קצרה קיבלתי דואר שעברתי את המבחנים ועלי להתייצב בבית פרטי מסויים ששם יעשו לי את הראיון הגעתי למקום וישבו לפני 4 מראיינים (לאחר מכן נהיינו חברים) אלו היו אנשים מהיחידה אליה התמיינתי. כל מראיין בא מתחום אחר והם מהטובים ביותר בתחום זה. הם שאלו אותי שאלות מכניות ופיזיקליות, שאלות שעל חלקן הצלחתי לענות וחלקן לא הצלחתי היום אני יודע שהיה חשוב לאנשים אלו לדעת אם האדם שממולם הוא בעל מוטיבציה ורוצה לעבוד.

בדיעבד המראיינים התרשמו מאוד (שאלתי אותם כששירתי ביחידה), לאחר כחודש קיבלתי מכתב שהתקבלתי. רק שעלי לעבור תחקיר בטחוני שכמעט כל חייל במודיעין עובר. כחצי שנה לפני הגיוס ידעתי כבר שמובטח לי מקום ביחידה מאוד מעניינת בחיל המודיעין.

כמה מילים על השירות

אני יכול להגיד שבשירות הצבאי שלי עסקתי בתחומים טכנולוגים מהמתקדמים ביותר בעולם, האנשים איתם עבדתי הם מהחכמים והאיכותיים ביותר שראיתי ולכן גם זה איפשר להעביר את השירות בכיף ובהרגשה טובה.

והכי חשוב: מה לגבי התרומה למדינת ישראל?

כל יום הרגשתי שאני עוזר לביטחונה של מדינת ישראל, ידעתי שבזכות הדברים עליהם עבדתי, מדינת ישראל מצליחה לשמור על ביטחוננו שזה כל מטרתו של צה"ל והשירות הצבאי.

המלצות  למתגיסיים

• • • השתדלו כמה שיותר מוקדם להחליט מה הכיוון אליו אתם רוצים לשרת בצבא ותשאירו לכם גם תוכנית ב' במידה ולא תצליחו לקבל את מבוקשכם.
  • • השתדלו לחקור על מסלולים, צאו ותנסו לכוון אליהם, תעזרו לצבא לדעת מה מתאים לכם וציינו זאת בצו-ראשון.
  • • השתדלו לא לוותר ולא לחפף בשום דבר הקשור לצבא. לדוגמא: אם שלחו לך זימון אל תתעצלו, תלכו אתם לא תצטערו על זה בעתיד.
  • • יום הצו–ראשון הוא היום מהחשובים ביותר בשביל כל אדם שעומד להתגייס, ביום זה הצבא מכיר אותך ולפי יום זה הוא מעניק לך הזדמנויות להתקבל למקומות מעניינים. לכן התכוננו ליום זה ובמיוחד למבחני הדפ"ר. אל תתעצלו ואל תוותרו לעצמכם שלא תצטערו על כך בעתיד כמו ששמעתי מלא מעט אנשים.
  • • כל המתגייסים שרוצים להיות מטובי הלוחמים בשורות צה"ל, לפחות בהתחלה תנסו להתאמן עם קבוצות הכנה לצה"ל בדר"כ המדריכים ידעו להוציא מכם את המירב וידריכו אתכם מה היחידות המובחרות רוצות מחייליהם.

השקעה קטנה של מספר ימים יכולה השפיעה לכם על שירות שלם- בהצלחה!!!!

טרם הצבא:

כשהייתי נער, ידעתי מעט מאוד על הצבא ותפקידיו השונים. כשהגיוס התקרב, רציתי להתקבל לסיירת אך זה היה מאוחר מידי מפני שהייתי נער שברירי ללא כושר גופני וללא הכנה מנטלית ומודעות לאתגר, לכן כשלתי ביום סיירות. מה שכן, תמיד היה לי ראש ורצינות ולכן השקעתי והצלחתי במבחני הצו הראשון שקיבעו לי נתונים גבוהים שבהמשך הדרך יעזרו לי מאוד.

עם פרופיל 97 וללא איתור מוקדם לאף יחידה, התגייסתי כמו רבים וטובים לחיל רגלים, לחטיבת גבעתי. גויסתי בגיוס השלמות, לאחר שהגיבוש החטיבתי התרחש ולכן לא ניתנה לי ההזדמנות להתקבל לסיירת החטיבה (בכנות אומר שלא הייתי עובר את הגיבוש בתקופה זו) ולכן נשלחתי ישירות לגדוד רותם.

שירות בגבעתי:

קשה לתאר את השוק הראשוני של ילד שמגיע לראשונה לבא"ח גבעתי בקציעות, אז אומר שזה היה השוק הגדול בחיי. בתוך תוכי עוד לא עיכלתי את העובדה שאני הולך להיות לוחם, קרבי, אוחז נשק. המציאות בטירונות היא שבאמת אין זמן לחשוב על כלום. הייתי עסוק בלשרוד יום אחרי יום, מההשכמה ב5 וחצי בבוקר עד שעת הט"ש בעשר בלילה- טרטורים, צעקות, אוכל מגעיל, עבודות לוגיסטיות, נקיונות, עוד טרטורים, מסעות, ריצות ועוד. זכור לי שהייתי חלש פיזית. במסע האלונקות הראשון, בקושי הצלחתי להישאר מתחת לכמה שניות. מעבר לקושי הפיזי, היה לי קשה עם הסביבה בהתחלה. לראשונה בחיים כופים עלייך להיות במחיצת 100 אנשים שעם חלקם לעולם לא הייתי מדבר או מתחבר בסיטואציה אחרת בחיים. כשאדם לא מוצא חן בעיניך באזרחות, אתה יכול להתעלם ולהתקדם, בצבא אתה צריך להתמודד.

הזמן עשה את שלו והתחלתי להתרגל. גיליתי שאני נמצא בכיתה טובה עם חברים טובים שאני בקשר איתם עד היום (6 שנים וחצי). התחזקתי ואני יכול לומר שלאורך שירותי, לעולם לא הפסדתי מסע או אימון עקב פציעה או פרישה.

לאחר האימון המתקדם, יועדתי לצאת לקורס מכים. היה ברור לי שזה ההמשך המתבקש. יצאתי להכנה לקורס מטעם החטיבה, שאותה לא עברתי. במבדקי הכושר, הניווטים והמבחנים העיוניים הייתי מטובי ההכנה, אך המפק"צ שלי הדיח אותי בטענה שאני עדין מידי, לא מספיק "ערבי" לטענתו ויהיה לי קשה לפקד על חיילי הגדוד. יצאתי מהסיפור מבואס. חזרתי לגדוד שלי ונאמר לי שהחליטו להוציא אותי לעוד הקצאה של הקורס עקב הנתונים הגבוהים שלי, את ההכנה הזו עברתי ויצאתי לקורס בביסל"ח 17 .

ביליתי שם תקופה יפה שבסופה חזרתי לגדוד לפקד על כיתה בפלוגת המסלול. זו הייתה פלוגה מאוד לא ממושמעת וזו הייתה טבילת אש רצינית. אני זוכר שעשיתי עם עצמי הסכם- מותר לי לטעות, אבל אז ללמוד ממנה ולא לחזור עליה שנית. וכך ניסיתי להתנהל.

מיונים לטיס

בהמשך השירות, בקו צפון בהר דוב. הגשתי בקשה לעבור לחיל האוויר ולהתחיל קורס טיס. פה המקום להזכיר כמה חשוב לקחת ברצינות את המבדקים של הצו הראשון, כפי שאתם רואים זה יכול לפתוח דלתות מעניינות. זה התחיל בתור בדיחה למען האמת, וכל זימון למבדק שקיבלתי, לקחתי בתור יום חופש כיף מהצבא. בסופו של דבר, לאחר תהליך של כמעט שנה שבה עברתי את כל המבדקים, קיבלתי זימון לגיבוש.

אציין שזו הייתה השנה השלישית והאחרונה שלי בצבא, שבה בין היתר הייתי סמל מחלקה של חיילים חדשים, מהרגע הראשון בטירונות למשך עשרה חודשים, וזו החוויה החזקה והטובה ביותר שאני לוקח מהשירות בגבעתי. חווית ההדרכה היא משהו שלא הכרתי ולא הייתי מודע לעוצמה שיש בה.

גיבוש טיס:

במקביל, התחלתי לחשוב מה ארצה לעשות כשאשתחרר. כשהבנתי שאין לי כ"כ כיוון, החלטתי שהאתגר כמו קורס טיס הוא מטרה ראויה, לכן הלכתי לגיבוש, עם פז"מ של שנתיים ו-7 חודשים, ותיזזו אותי יחד עם ילדים בני 17. אני זוכר שחשבתי שיהיה לי קל, אבל בפועל היה לי קשה. גיבוש טיס הוא בעיקר מעצבן ומתסכל. שישה ימים של חוסר נוחות וסבל, כבראש המחשבה ש"מה אני לעזאזל עושה פה? עוד 3 חודשים אני מתחפש"ש!".

להפתעתי עברתי את הגיבוש. כל החברים מהגדוד חשבו שאני משוגע. קשה להבין מהלך כזה, כשכל השירות חייל מחכה לשחרור, ואז ממש רגע לפני מכוון למסלול של עוד 12 שנים בצבא.

חזרתי לגדוד ותפסנו קו בצפון עזה למשך חודש. ביום שבו הייתי צריך להשתחרר מהגדוד לדחיית שירות של לפני ההתחלה החדשה בחיל האוויר, התחילו להמטיר עלינו מרגמות מכל כיוון. באותו היום חוסל בכיר בחמאס, מה שהוביל להתלקחות ולמבצע עמוד ענן. זו הייתה החוויה המבצעית הרצינית הראשונה בשירות שלי, אבל למען האמת כל מה שרציתי היה לסיים כבר את הסיפור בגבעתי כדי שאספיק לנוח לפני הקורס. בסוף גם זה עבר בשלום, ומיד יצאתי הביתה לדרך חדשה.

פרח טיס:

התחלתי קורס טיס בחצרים בגיל 21 וחצי, לאחר כמעט 3 שנים של שירות סדיר. בדיעבד אומר שזו הייתה החלטה מצויינת וחווייה לכל החיים, אבל באותו הרגע היו ספקות- האם הצעד נכון? אני יכול להשתחרר ולטוס לטייל. עבדתי קשה 3 שנים ועשיתי את שלי. הסיכוי לסיים הוא קלוש. וכולי.

2 מחשבות ליוו אותי לאורך התקופה שלי בביס"ט:

1. אני יכול בכל שלב לסיים פה ולהשתחרר, אז אין לי זכות להתבכיין ולהתלונן.

2. ראיתי את זה בתור משחק. אני רוצה לקחת חלק באתגר הזה, וחלק מהכללים הוא שיכולים להעיף אותי מהמשחק בכל שלב, גם לאחר שנתיים או שלוש. אמרתי לעצמי שזה שווה את הסיכון.

הטיסה הראשונה בסנונית הייתה הטיסה הראשונה שזכורה לי בחיי.

בגדול, החוויה מטיסות המיון היא קשה. הפואנטה היא, ולמעשה לכל אורך הקורס הזה, הוא להראות גרף למידה. לתחקר ולשפר. פחות משנה כמה אתה גרוע בהתחלה. ממש משנה איך אתה לומד מטעויות ומשתפר מחר. בנוסף, נותנים לך משימות אולי בלתי אפשריות רק כדי לראות איך אתה מתמודד עם כישלון.

עברתי את טיסות המיון והמכין, והגעתי לבסיסי, שהוא השלב הקרקעי שכולל ניווטים, מילוט, מסעות ובין היתר גם קורסים באקדמיה. אחד השיאים של שלב זה היה ניווט בדד של 50 קילומטר בצפון. כמה שזה היה מדהים, זה היה מתיש.

בקושי ראיתי את הבית, ואציין שבניגוד לתקופה בגבעתי, זה ממש לא היה סיפור גדול. אהבתי את חיל האוויר. אהבתי את השימוש בראש ואת האתגר. אהבתי את ההוויי המיוחד.

לאחר שנה וחודש, אחרי שעשיתי צ'ק קרב, צ'ק מסוקים וצ'ק נווטים (מסלול מייסר של חודשיים, מכונה "צ'ק חמורים") הודחתי עקב רמת טיסה נמוכה. למרות שלדעתי הייתי הכי גרוע בטיסות במסוקים, אציין שאלו היו הטיסות המהנות ביותר.

לקראת הסוף, המורל שלי התחיל לרדת. הרגשתי שאני כבר לא מספיק טוב, שאני לא ברמה הנדרשת, יחד עם העייפות והמיאוס של להימצא במבחן לאורך חודשיים, יום אחרי יום. המחשבה (המטעה תמיד) האם יכול להיות שזה לא בשבילי החלה לחלחל, לראשונה התחלתי להרגיש באמת שאולי זה הסוף מבחינתי, זה אכן היה.

אחרי שמדיחים חניך מבית הספר לטיסה, הפסיכולוג של בית הספר נפגש איתו וגולל בפניו את רשמיו ה"סודיים" ממהלך הקורס. נאמר לי שבשלב הקרקעי הייתי מצויין, ובכל הקשור לרמת טיסה- ממוצע מינוס.

בתוכי הבנתי שפחדתי להשתחרר ולהתעסק עם המון שאלות קשות. מה אעשה בחיים? מה אלמד? מי אני רוצה להיות? שאלות שהיה לי קל להתחמק מהן תחת העומס העצום של הקורס, ולכן הייתי שמח למחצה על האפשרות להתמודד עם האתגר הבא, האזרחות.

השאלה האם היה עדיף לי להמשיך בקורס תישאר כנראה פתוחה, אבל זה לא ממש מיוחד כי כל בחירה (בכפייה או ברצון) בחיים במסלול אחד מותירה מאחור, בעלטה, מסלול אפשרי אחר.